כותבים עלינו: כלכליסט

במאי 2024 פרסם ארי ליבסקר ב-מוסף כלכליסט כתבה בשם "חביות של תקווה". זו לא הייתה כתבת תדמית. ליבסקר בדק לעומק את התופעה של ישראלים שקונים חבית וויסקי סקוטי שמתיישנת במחסן בסקוטלנד, שוחח עם משקיעים ועם ערן לוין, מייסד ומנכ"ל MyWhisky, ושאל גם את השאלות הקשות. בעינינו, זה מה שהופך את הכתבה לחשובה. במקום להציג רק את הצד המושך, היא בודקת מה משקיע צריך לדעת לפני שהוא מחליט, ומה כדאי לברר מול כל גורם שמציע חביות.

המשקיעים שבכתבה

בכתבה מופיעים כמה משקיעים, וכל אחד מהם הגיע לחביות מכיוון אחר. עורכת דין סיפרה שרכשה חבית לכל אחד מילדיה, כמעין חיסכון לטווח ארוך. מנהל מערכות מידע סיפר שהגיע לעולם הזה דרך קהילה של חובבי וויסקי, ורק אחר כך התחיל לבדוק אותו כאפיק השקעה.

המשותף לסיפורים הוא נקודת המבט ארוכת הטווח. לוין אמר לליבסקר שהרוב המוחלט של הלקוחות עוד לא מימש את החביות, ושהחברה ממליצה על טווח של שלוש שנים לפחות, והשאיפה היא אף יותר.

השאלות הקשות

הכתבה העלתה כמה שאלות שכל מי ששוקל השקעה בחבית צריך לשאול:

• האם החבית באמת קיימת? אף אחד מהמשקיעים שרואיינו לכתבה לא ראה את החבית שלו בעיניים.
• מי קובע את השווי? הערכת השווי מגיעה מהברוקרים שמהם נקנתה החבית, לפי השוואה לחביות דומות שנמכרות בשוק. הכתבה שאלה איך אפשר לבדוק הערכה כזו.
• מי מפקח? לוין אמר בכתבה ששוק הוויסקי אינו מפוקח כמו שוק המניות, ושהוא מזכיר יותר את שוקי הנדל"ן והאמנות.

אלה שאלות נכונות, ואנחנו מעדיפים שתשאלו אותן לפני שאתם משקיעים, ולא אחרי.

איך בודקים חבית לפני שמשקיעים

אחד המשקיעים בכתבה הציג שטר קנייה עם מספר סידורי, וסיפר שביקש דגימות מהחביות שלו פעמיים. באותה שיחה הוא גם אמר שלא ראה את החביות בעצמו. אלה הכלים שכדאי לבקש מכל מי שמציע לכם חבית:

• תעודת בעלות על שמכם, עם מספר החבית ופרטי המחסן
• דגימה מהחבית, שמראה שהיא קיימת ומאפשרת לעקוב אחרי ההתפתחות שלה
• ביקור במחסן הערובה בתיאום מראש, בכפוף לכללי המחסן. הכתבה ציינה שביקור לבדו לא מוכיח שהחבית שמוצגת היא שלכם, ולכן הוא משלים את התיעוד ולא מחליף אותו
• הערכת שווי שנתית, וההבנה מי עורך אותה ואיך

וכדאי לבקש עוד דבר אחד: פירוט מלא של כל העלויות לפני הרכישה. הכתבה הזכירה שמעבר למחיר החבית יש גם דמי ניהול ודמי אחזקה למחסן. כשהעלויות ברורות מראש, קל יותר להשוות בין הצעות ולהבין מה בדיוק אתם קונים.

את התהליך המלא, משיחת הייעוץ ועד המימוש, אפשר לקרוא בעמוד איך זה עובד.

מה קובע את המחיר של חבית

לוין הסביר בכתבה שלחבית וויסקי יש שלושה גדלים מקובלים: 200, 250 ו-500 ליטר. המחיר שלה נקבע לפי המזקקה, סוג החבית, גודלה וגיל הוויסקי. חבית צעירה וחבית שכבר התיישנה שנים רבות הן שני נכסים שונים, עם טווחי מחירים שונים מאוד.

יש גם מדרגות גיל מוכרות בעולם הוויסקי, כמו 12, 15 ו-18 שנה. חבית שמתקרבת למדרגה כזו נמצאת בשלב אחר מחבית שרק התחילה להתיישן. זו אחת הסיבות שהבחירה של חבית, ושל טווח הזמן שבו מחזיקים אותה, דורשת היכרות עם השוק.

מעט היסטוריה

הכתבה הזכירה גם שהמסחר בחביות וויסקי אינו המצאה חדשה. הוא קיים בסקוטלנד מאות שנים, והתמסד אחרי חוק הבלו של 1823, שאפשר למזקקות לפעול באופן חוקי. מאז מתנהל המסחר בין המזקקות, שבהן מייצרים ומיישנים את הוויסקי, לבין חברות הבקבוק, שמיישנות, מערבבות ומבקבקות אותו. ההשקעה הפרטית בחביות היא המשך של אותו שוק ותיק.

לפי הכתבה, בשני העשורים האחרונים חברות בקבוק רבות התמקדו גם בתיווך ובמכירה של חביות. זה מה שמאפשר היום למשקיע פרטי לקנות חבית, להחזיק אותה במחסן ערובה ולמכור אותה כשיחליט, בדומה לסוחרים בעבר.

"חביות של תקווה" מציגה את שני הצדדים: את המשיכה של נכס מוחשי שמתפתח עם הזמן, ואת הצורך לבדוק כל פרט. הערך של חבית עשוי לעלות או לרדת, המכירה לוקחת זמן, ואין תחליף לתיעוד מסודר ולליווי של מי שמכיר את השוק. בעינינו, כתבה ששואלת שאלות קשות היא הזמנה טובה לשקיפות. ככל שתשאלו יותר לפני הרכישה, כך תבינו טוב יותר מה אתם מחזיקים, איפה הוא נמצא ומה האפשרויות שלכם כשתרצו למכור.

יש לכם שאלות אחרי הקריאה? ריכזנו תשובות בעמוד שאלות נפוצות, ואפשר גם לקבוע שיחת ייעוץ.

לכתבה המלאה במוסף כלכליסט